החלטה בתיק ע"מ 1398/09

לפניי ערר התביעה הצבאית על החלטת בימ"ש קמא, לשחרר את המשיבה ממעצר.

בתאריך 7.2.09 נעצרה המשיבה על ידי כוחות הבטחון. בסמוך לשעה 17:00, הגיעה המשיבה למחסום צה"ל ובבדיקה בתיק שאחזה, התגלה אולר מתקבע. משנשאלה מה צורך לה באולר, השיבה המשיבה, כי בכוונתה לדקור חייל. גם בחקירה המשטרתית שנערכה לאחר מכן, חזרה המשיבה וסיפרה על גרסה זו, אלא שהפעם אף הרחיבה את כוונותיה, בספרה כי כוונות אלו מקננות בליבה כבר 3 שנים. עוד התגלה כי סמוך לאירוע, היא רבה עם בעלה ועכשיו היא רוצה ללכת לבית הסוהר.

ביהמ"ש אשר בחן תשתית עובדתית זו, לא התרשם מדרישת התביעה הצבאית לעצור את המשיבה עד תום ההליכים ומצא "כי חלופת מעצר תהיה נאותה במקרה שלפנינו ותהווה איזון נאות, הלוקח בחשבון גם את הענישה הגלומה בעצם מעצר של אישה נשואה." כך הורה ביהמ"ש על שחרורה של המשיבה בתנאים, בין היתר תוך הפקדת ערבות כספית במזומן בסך 2,500 ש"ח.

בחנתי את התשתית העובדתית ביסודיות רבה, עמדתי על הטענות מכאן ומכאן, והחלטתי בסופו של דבר לדחות את הערר.

הטענה כי המשיבה רכשה סכין לצורך דקירת מי מכוחות הבטחון אמנם מאפיינת אותה כמסוכנת, אולם מאידך, דווקא העובדה כי היא מבקשת לפגוע בחיילי צה"ל כבר 3 שנים, בלא שהוציאה כוונה זו מן הכוח אל הפועל, מלמדת אותנו כי אין דינה של מסוכנות זו, לקבל מידה של בכורה באיזון הנדרש בין האינטרסים השונים. עוד נדגיש, כי גם העובדה כי המשיבה לא הוציאה את הסכין מתיקה, הגם שהייתה קרובה קירבה של ממש לחייל צה"ל, מלמדת אותנו כי מידת המסוכנות הנובעת ממנה, אינה כה גבוהה.

על כל אלו, יש להוסיף את נסיבותיה האישיות של המשיבה, את הסברי בעלה לסכסוך שביניהם ואת דברי המשיבה עצמה כי כל כוונותיה היו לצורך הישיבה בבית הסוהר.

יחד עם זאת, אינני שלם עם גובה ההפקדה שהתבקשה המשיבה להפקיד כתנאי לשחרורה. סך של 2,500 ש"ח, אינו יכול לאיין את החשש להימלטות מאימת הדין. על כן, החלטתי לשנות את התנאי הראשון בהחלטת ביהמ"ש ולהורות כי המשיבה תוכל להשתחרר, אם וכאשר תפקיד ערבות כספית במזומן בסך 10,000 ש"ח, בשאר התנאים אינני מוצא צורך להתערב ולפיכך יישארו בתוקפם.

ניתנה היום,17 בפברואר 2009, כ"ג בשבט התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: עא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: